<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ה' שער ז'</h1>
<h2>דף לז.</h2>
ואם נישאת או נתארסה בתוך כ"ד חודש, מגרשין אותה. וי"א דאם ברח מן העיר, בזה די ואינו מגרש, דערוקיה מסתייה, כלומר במה שברח גילה דעתו שמתחרט, ובזה די.
הנשים האלה שהן אסורות להנשא עד תשעים יום מיום שנתגרשו, אם נתארסו בתוך הזמן, כתב ר"ם פי"א דגירושין, שמנדין אותן, אבל אין כופין אותו להוציא. אירס וברח אין מנדין אותו. וכבר כתבתי לעיל דערוקיה מסתייה. כנס בתוך תשעים, מפרישין אותו עד אחר זמן ויעמוד עם אשתו. ומעשה היה לפני הרשב"א באחד (שקדש) [שכנס] בתוך ג"ח בשוגג וברח, ולא הצריכו ליתן גט, כר"ם. ושמותי לא שמתיה, דהא ברח. ואפילו לאותן שסבורין שמנדין אפילו ברח, זה שוגג היה. ורש"י [כתב] שאם ברח אין כופין ליתן גט. ודוקא אם קדש, אבל כנס וברח, משמתינן ליה עד שיגרש. וגם הימים שעמד עמה, לאחר שיגיעו שלשה חדשים מפרישין אותו ממנה. ולא נראה לרמב"ן חומרא זו. ורמב"ם כתב דין המניקה והמעוברת פי"א.
<h2>דף לט:</h2>
ואם כופין לחלוץ או לייבם, כתב רש"י שאין כופין לחלוץ אם לא רצה, כדאמר רב יהודה פרק החולץ. וכתב ז"ל דכי אמרינן דאין כופין אותו לחלוץ, היינו היכא דתרוייהו בעו ליבומי. אבל היכא דאיהו בעי ליבומי ואיהי לא בעיא ליבומי אין שומעין (לו) [לה] ודוקא שלא נתנה אמתלא לדבריה, אבל נתנה אמתלא לדבריה כופין אותו. וכדאמרינן פ"ק דיבמות [ד' ע"א] יבמה שנפלה לפני מוכה שחין, מנין שאין חוסמין אותה, שנאמר [דברים כ"ה] לא תחסום שור בדישו [וסמיך ליה יבמה יבא עליה]. ולאו דוקא מוכה שחין דהוא הדין בשאר דברים אם נתנה אמתלא לדבריה כופין. ועוד [דאמר בהמדיר ס"ד ע"א] אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם, עד כאן. ובעיני הרשב"א לא נראו הדברים, דראיותיו אינן אלא שאין כופין אותה, אלא שנכוף אותו לא שמענו, עד כאן. נמצא לר"מ שכופין לחלוץ, ולרש"י שכופין לחלוץ בשנתנה אמתלא. ורבינו תם סובר שהקהל עושין הרחקה ממנו עד שיחלוץ, אבל אין כופין.
<h2>דף מא.</h2>
כל הנשים שנישאו או נתארסו ונתגרשו או נתארמלו צריכות להמתין שלשה חדשים בין קטנות בין זקינות להבחין אם היא מעוברת. וגזירת חכמים היא אפילו בשאינה ראויה לילד. ואפילו נתגרשה או נתארמלה מן האירוסין, ואפילו עקרה או איילונית או שהיה בעלה במדינת הים או חבוש או חולה, בכולן צריכה להמתין תשעים יום. ואיתה בגמרא ור"ם פי"א דגירושין. הממאנת א"צ להמתין צ' יום, דלא גזרו אלא בגרושה, ר"ם פי"א דגירושין. וכן האשה שחלצה תינשא ביום חליצתה, שהרי אינה חולצת עד מלאות לה צ' יום. ר"ם פ"ד דהלכות יבום.
<h2>דף סא:</h2>
לא קיים אדם מצות פריה ורביה אלא בבן ובת כבית הלל דאמרי זכר ונקבה שנאמר [בראשית ה'] זכר ונקבה בראם. ואם מתו לא קיים כר' יוחנן שאמר הכי פרק הבא על יבמתו ביבמות. ובני בנים הרי הם כבנים אם הם מבנו ומבתו אע"פ שכבר מתו בנו ובתו. ואפילו הזכר מן הבת והנקבה מן הבן [הרי זה] כאילו בנים משני בניו הרי קיים. היו לו בן או בת ומתו והניח האחד זכר ונקבה, לא קיים מצוה. היו לו בנים בגויותו ונתגייר הוא והם, קיים מצות פריה ורביה.
<h2>דף סד.</h2>
נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, הרי זה יוציא ויתן כתובה. ואם רוצה לקיימה מכין אותו בשוטי וכופין אותו עד שיוציאנה, וכן [פסק] ר"מ פט"ו דנשים. וכתב הרשב"א דאם ילדה בן אחד חי אין כופין אותו להוציא, דלא ילדה קתני. ולא תימא דוקא שתלד כדין המצוה. אמרי בגמרא אין ישיבת חו"ל עולה מן המנין. וכתב הרשב"א לאו למימרא שאם שהה אדם עשר שנים עם אשתו בחוצה לארץ ולא ילדה שאין עושין כן מעשה ויוציאנה. דודאי מצות פריה ורביה אינה תלויה בארץ. אלא נותן טעם לאברהם אבינו ע"ה. לפיכך חלתה היא או חלה הוא או שהיו חבושים בבית האסורים או שהלך בעלה למדינת הים, אין עולין למנין עשר שנים, דכולן ראויים לפקידה בעינן. ויש אומרים דמי ששהה עם אשתו [והוא] רוצה לבוא לארץ, שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין עד שיעמוד עשר שנים בארץ [ו]אין כופין אותו להוציא, שמא זכותא דארעא יקיים ליה. והראב"ד [כתב] דלא אמרו ישיבת חוצה לארץ אינה עולה מן המנין אלא באדם שהוא בארץ ויצא חוצה לארץ וחזר לארץ, דישיבת חוצה לארץ אינה עולה. דמעשה דאברהם אבינו הכי הוה, דאחר שדבר עמו בארץ בין הבתרים חזר לחרן ושהה שם חמש וחזר שנית לארץ, והיה בן ע"ה, שנאמר [בראשית י"ב] ואברם בן (שבעים ו)חמש שנים [ושבעים שנה] בצאתו מחרן. ומאותו זמן עד שנשא להגר עשר שנים, שנאמר [שם ט"ז] ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל. וכן כתב כי הוא בירושלמי [עי' ה"ו].
<h2>דף סה.</h2>
נשאת לראשון ולא ילדה ושהה עמה עשר וכן עם השני, לא תינשא לשלישי אא"כ יש לו בנים. ואם אין לו בנים תצא בלא כתובה. ודוקא שלא הכיר בה, אבל הכיר בה יש לה כתובה, כאיילונית שיש לה כתובה. כדאיתא פרק אלמנה נזונת [ק' ע"ב]. נישאת לשלישי שיש לו בנים, יש לה כתובה. וכן [כתב] ר"ם פט"ו. נישאת לשני אחר שלא היו לה בנים מהראשון, ואין לה בנים גם מהשני, יש לה כתובה. וכן [כתב] רב אחא משבחא וכן בה"ג.
הוא אומר ממנה והיא אומרת ממנו שאינו יורה כחץ, וזה בראשון או בשני, שרצונם להוציאה בלא כתובה, היא נאמנת דקים לה ביורה כחץ. וכן פירש רי"ף. והראב"ד פירש בשלישי.
<h2>דף סה:</h2>
הפילה מונה מיום שהפילה. ואם הפילה ג"פ הוחזקה לנפלים ושמא לא זכה ליבנות ממנה, [ויוציא] ויתן כתובה, כדאיתא פרק הבא על יבמתו. הוא אומר הפילה תוך עשר כדי לקיימה, והיא אומרת לא הפלתי, נאמנת, שאינה מחזקת עצמה בעקרה. הוא אומר הפילה שנים והיא אומרת ג' נאמנת, שאינה מחזקת עצמה במפלת ויוציא ויתן כתובה. ומשביעה היסת, שלא הפילה או שהפילה ג', שבטענה זו יתחייב ליתן לה כתובה. כן [כתב] ר"ם פט"ו. והראב"ד [כתב] דאינו משביעה.
<h2>דף קו:</h2>
יבמה שאינה רוצה ביבם והוא רוצה בה, איך תאמר "מאן יבמי". כבר שאלו לרשב"א. והשיב, אחר שנותנים לו עצה ההוגנת לו, אם הוא ילד והיא זקינה, או שהוא זקן והיא ילדה שאומרים לו כלך אצל הראויה לך ואל תכניס קטטה בתוך ביתך, וכיוצא בזה, והוא שומע לכך ומתרצה, הרי כבר גמר בדעתו למאן ושלא לייבם, אם כן יכול הוא שיאמר "לא חפצתי לקחתה" והיא יכולה לומר "מאן יבמי". דמכל מקום מבטלין היבומין וחולצין הם. וגזירת הכתוב הוא שכל שחולצת שתקרא היא "מאן יבמי" ויקרא הוא "לא חפצתי לקחתה" עד כאן.
<h2>דף קיג.</h2>
החרשת והשוטה אין להם כתובה. ואם כתב להן כתובה, איהו דאפסיד אנפשיה וקיים. כן [כתב] ר"ם [פרק] י"א דאישות.
